Join us =>

סיפורו של מחסן

הגענו למצפה חרשים בשנת 1982, נכנסנו לקרוון הקטן, שהולך להיות ביתנו בהתרגשות רבה, סוף סוף יש לנו מקום בטוח. באותו הזמן עבדתי במשרד אדריכלים בחצור הגלילית אך לאחר שנה המשרד נסגר.

היינו 5 נפשות בקרוון הקטן והחלטתי לצאת לדרך חדשה.

את הבית הראשון של אחותי בבית חרות תכננתי על שולחן קטן כשאני יושב על קצה המיטה בחדר השנה הקטן שבקרוון.

החלטתי לצרף מחסן פח, סמוך לקרוון. עם מכוש נלחמתי בסלע ויישרתי את השטח, ממפעל בולוס בכרמיאל הבאתי שברי שיש כדי לרצף את ה״משרד״.

פעמיים הגעתי למוסך עם מנוע דפוק...

אלתרתי משרד. קר בחורף. חום נורא בקיץ...

ישבתי עם בגד ים וחיכיתי.

יום אחד הגיע סוף סוף זוג... מצפה חרשים... חור בגליל...

חשבתי איזה יופי, עד שהתברר שמדובר בחוליה של מס הכנסה... אכן. כל ההתחלות קשות.

 

יום אחד בשבתי בקרוון שמעתי את בני ניר, אז בן 3, שמח וצוהל כשהוא אוחז בצינור המים ומשקה את הגינה. הרעש היה מוזר, אחר. כ-10 דקות טסתי החוצה. זה היה כבר מאוחר מידי... הוא פשוט התיז את המים למחסן דרך החלון... באותם ימים השרטוטים נעשו ידנית על נייר שקוף. כל התכניות נהרסו ונאלצתי לשבת ימים ולילות לשחזר את כל מה שנהרס.

את הבית הראשון תכננתי על שולחן קטן, כשאני יושב על קצה המיטה בקרוון

אלתרתי משרד. קר בחורף חם מאוד בקיץ...

ישבתי עם בגד ים וחיכיתי.

רק שנים אחר-כך הבנתי שלמעשה עברתי עבירה, שאסור לעבוד במחסן, כי מחסן יכול לפי החוק לשמש רק למטרות אחסנה.

הגיע הזמן שבמדינת ישראל המודרנית והחופשית, לכאורה, יבוטלו וישונו מרבית החוקים המיושנים וחסרי ההיגיון - הן בנוגע לשטחי שרות, היקפם והשימוש המותר בהם והן בנושאים אחרים.

מצפה חרשים

 gidico@zahav.net.il

04-9873263

050-7239682

עיצוב: סטודיו בועות